פרופ’ יוסף גינת

נאום פתיחה של פרופ’ יוסף גינת

נאום הפתיחה של פרופסור יוסף גינת בתערוכתה של הציירת נטע דור

אשר נערכה בגלריה של מצפה הימים

קהל נכבדגבירותיי ורבותיי ובעקר כלת הארוע – נטעמי מכם שמכיר אותי תוהה בודאי מה אני עושה על במה זושהרי אינני מבקר אמנות ולא מומחה לנושאאני קליינט ממוצע שאוהב אמנותומדוע בכל זאת אני מרשה לעצמי לשאת דברים בתערוכה זו?

במקצועי אני אנתרופולוג של תרבות וחברהומחקריי נעשים בשיטת התצפית המשתתפתכלומרכשאני חוקר קהילה מסוימתאני חי בתוכה,עוקב אחרי אירועיםהתרחשויות ויחסי גומלין בין אנשיםוכאן המשותף בין נטע לביני.

נטע אולי לא מודעת לכךאבל היא משתבצת בקלות במסגרת של אנתרופולוגיה תרבותיתפיסיתשיטת עבודתה של נטע הריהי בפירוש תצפית משתתפתמי שלא ראה את נטע מתעדת במצלמה ובמכחול את המראות והנופים בטבעיתקשה להבין את ההשוואהתהליך עבודתה של נטע משול לתחקיר יסודי של האובייקטים בטבעמחדהיא מתמקדת באובייקט כדי לגלות את רזיו ומאידךהיא מרחפת בנוף כדי לא להחסיר ולו את הפרט הקטן ביותר של צמחפרחצפורעץ או ענףכשנטע מחזיקה בידיה מצלמההכלי הזההמצלם תמונות סינכרוניותהופך בידיה למצלמת סרטשהולכת בעקבות תנועותיה של נטע ונותנת אינפורמציה מדויקת של החברה” (במראותשאותה היא חוקרתעץפרחקוץספסלשביל,חלוןובעלי כנף למיניהם.

כאשר אתה מתבונן בתחריטי הצפרים למיניהןאתה יכול לחוש את ההזדהות העמוקה שנטע חשה עם יכולת ההמראה של בעלי הכנףעם האפשרות לראות דברים מלמעלהמזווית ראיה אחרתלהתבונן במרחבים – כפי שנטע עצמה מעידה על כךכשבעלי הכנף שלה הם במצב של תנוחהשורה עליהם כל הרוגע שבעולםכאילו הגיעו למנוחה לאחר הנדודיםיש כמובן סמליות רבה במעוף בעלי הכנףכמו שגם ברגיעה שלהם.

סמליות רבה יש גם בתחריטי הניצנים שיש בהם התחלות של חייםבצמחים הפורחים שיש בהם תקווהבעצים הנותנים פרי ומסמלים בשלותכמו גם בגזעי העצים המסוקסים ומעוקלים שכאשר אני מתבונן בהםאני כמו מסתכל במראה, “נעבך“, ורואה את ההזדקנות.

נטע לא היתה יכולה למצוא מקום מתאים יותר לתצוגת עבודותיהממצפה זה שבו אנו מכונסים עכשיוהסירות על המיםהשחפים על המגדלגזע האקליפטוסהעץ הבודד ליד האגםהחלון בקיר החומר – כולםגם הדוממים שבהם נושמים חיים.

גם עבודותיה הכמעט מופשטות של נטע המתייחסות לתנועת הרקדניותוהזרימה המוקרנת מהןגם הן יוצרות את אותה אוירה מהורהרת השורה על ציורי הנוףגם השמים בצבעים המאופקיםלרוב באחדשניים או שלושה צבעיםגם זה תורם לאותה אוירה מיוחדת.

לאחר שנתבונן בעבודות היפהפיות שבתערוכה ונצא החוצהנגלה שהנוף הנפלא שלפנינו הוא חיקוי די מוצלח לנוף האמיתי שנטע מציגה בפנינוכי נטעהיא עצמה הנוףהיא העץהיא הציפורהיא הפרחהיא המים וגבולה הם השמיים.

אנו עומדים כאן בנקודת תצפית שלרגליה ובסביבתה התגוררו בעבר שבטים בדוויםובמקום שבו שוכנים ונעים הבדווים מתהלכות גם אגדות.כחוקר חברות בדוויות עולה בזכרוני הסיפור הבא:

שיח עשיר אחד החליט לחלק את רכושו בין ארבעת בניו טרם מותוכאשר היה על ערש דוויכינס אותם ואמר להם: “חסןבני בכוריהרכוש הצהוב יהיה שלך“.לבן השנימחמדאמר: “הרכוש הירוק יהיה שלך“, לבן השלישימחמודאמר: “הרכוש הצהובאפור יהיה שלך” ואילו לצעיר הבניםחוסייןאמר: “הרכוש הלבן יהיה שלך” ולארבעתם אמר: “בעבור ארבעים ימי אבלתלכו לשיח‘ הגדול והמפורסםשיח‘ סעיד אבן חמדאןהמתגורר ב-‘קצר‘ (המצודה), והוא יפענח לכם את משמעות דברי“.

השיח‘ העשיר נפטרוכתום ארבעים ימי האבל הלכו הבנים לקבר אביהם ומשם יצאו לדרך מבלי שיידעו אל נכון את מקום מושבו של שיח‘ סעיד אבן חמדאןתוך כדי הליכתםראו עקבות של גמל בתוך שדה זרועאמר חסן: “זהו גמל עואר (עיוור בעין אחת). אמר מחמוד: “זהו גמל יחידואין עוד גמלים איתו“. אמר מחמוד: “זהו גמל שזנבו קצוץ“. אמר חוסיין: “הגמל הזה צולע ברגלו הקדמית השמאלית“.

בהמשך הליכתם שמעו שעטות של סוס המתקרב לעברםהפרש ירד מעל הסוסכמקובללחץ את ידיהם לשלום ושאלאם ראו גמל בדרךואז שאלו אותו בזה אחר זה: “גמל אוער‘ “? “גמל יחיד“? “גמל שזנבו קצוץ“? “גמל הצולע על רגלו הקדמית השמאלית“? האיש פער את פיוכשהוסיפו ואמרו לו שלא ראו כלל את הגמלהפרש חשד בהם שגנבו את גמלווהוסיף אותם להישפט אצל השיח‘ המפורסם סמיר אבן חמדאןהם שאלו היכן מתגורר שיח‘ סעיד אבן חמדאן?” והפרש סיפר להםשסעיד נפטר לפני חודשים מספרושבנו סמירירש אותו כראש השיחים‘ של המטה.

הם הסכימו להצטרף לפרש לשם בירור תביעתוהרי עמד להובילם למחוז חפצם.

כאשר הגיעו לפנות ערב למצודהלחש הפרש אל אוזנו של השיח‘. השיח‘ הכניס את ארבעת האחים לחדר אורחים הגדול שבמצודההחדר היה בעל קירות גבוהים,וסמוך לתקרה היו מספר צהריםהשיח‘ ביקש ממזכירו לעלות אל עליית הגגמבלי שאיש יראה או ישמעולכתוב את כל מה שישמע מפיהם של האחיםהשיח‘ נתן הוראה לארח אותם כדת וכדיןולאחר שאחד המשרתים הגיש להם קפהישבו על המזרנים בנוחיות ונמנמולאחר כשעתיים נכנס המשרת שובהביא קערה עם בשר כבש ואורז והניח לפניהםחסןשבצע פיסת פיתה והכניסה לפיואמר: “את הפיתה הזו אפתה אשה בנידתה“. (לפי מנהגי הבדווים אסור לנשים לבשל אוכל בתקופת המחזור החודשי). אמר מחמדלאחר שטען מהאורז: “אכן צדקת אחי“. מחמודשטעם מן הבשראמר: “הבשר הזה הוא בשר טלהשינק חלב כלבהוחוסיין אמר בקול פסקני: “אלשיח‘ הבן חראם” (והשיח‘ הוא בן לא חוקיכלומר לא בנו הביולוגי של אביו).

המזכירשישב בעליית הגג וצפה בהם מלמעלהרשם הכלואת המשפט האחרון כתב ביד רועדתבזהירותעל מנת שלא יתגלה ירד מעליית הגג ומיהר לאדוניו.

השיח שזעם למקרא המשפט האחרוןמיהר לחדר האורחיםבעל הגמל האבודשחיכה בחוץנכנס איתוהשיח‘ שאל את ארבעת האחים כיצד ידעו את הפרטים על הגמלוהם אמרו לושגמל הרואה בשתי עיניו מלחך עשב משני צידי ראשוואילו גמל שהוא עיוור בעינו האחת – יאכל מצד אחד בלבדבאשר לזנבו הקצוץ אמרו,שהגמל בעת שהוא עושה את צרכיוזנבו מעיף את הגללים לצדדיםואילו גלליו של גמל זה נמצאו בדיוק בין עקבות רגליו – משמעו שהוא קצוץ זנבעל היותו גמל בודד הסיקו מפני שלא ראו עקבות של גמלים אחריםומצורת עקבותיו למדושהוא גמל התועה בדרכוכי הגמליםכאשר הם שניים או יותרהולכים תמיד בטור מסודרוזה הלך ימינה ושמאלה וקדימה וחוזר חלילהוכיצד ידעו שהוא צולע? – כי רגלו הימנית שקעה עמוק יותר בחול מאשר רגלו השמאלי הכואבת.השיח‘,שהתרשם מחכמתםמיהר לשאול אותם גם על הדברים שאמרו כשסעדו את ליבם בחדר האורחיםהאחים הסבירושהפיתה לא היתה אפויה דייהוהסיבה שתגרום לאישה להסיר את הפיתה מן הצאג” בטרם נסתיימה אפייתהיכולה להיות רק אם גילתה שהחלה נידתהכנל לגבי האורזשלא היה מבושל דיוהשיחשלח את האחד ממשרתיו להביא את האשה שהיתה אחראית להכנת האוכלהיא באה בבהלהוהשיח‘ צעק עליה: “מדוע הגשת את הפיתה בטרם נאפתה כליל?”בקול בוכים ובגמגום סיפרה האשהשלאחר שהתחילה באפייה הבחינה שהחל לה אורח כנשים“. השיח‘ שלח אותה מעל פניו וביקש להביא לפניו את הרועה של העדר. “אדוני השיח‘, ביקשת שאביא טלה טובכי יש לך אורחים חשובים“, אמר הרועה והוסיף אמו של הטלה מתה תוך כדי המלטהולכלבת העדר היו באותה עת גורים קטניםהכלבה הניקה את הטלההטלה היה קשור אלי מאדאך ציינת שיש לך אורחים חשוביםולכן הבאתיו“. שאל השיח‘ את אורחיו, “כיצד ידעתם שהטלה ינק חלב כלבה?” ענה הבכור: “אצל הבהמות הדקות נמצא השומן מעל לבשרבעיקר בין הבשר לבין העוראך אצל טלה או גדיהיונקים חלב שאינו חלב אמםנמצא השומן בין נתחי הבשרכבר היו מקרים שכבשה או עז מתו בשעת המלטהוהטלה או הגדי ינקו מכלבה“.

השיח‘ לא אמר דברושוב השאיר את האחים לבדםהוא רץ אל אמותפס בגרונה ושאל בזעם: “מי אבי“? “מדוע אתה כל כך תוקפן, ‘א אבני‘ (בני)”? “מיהו אבי,שאלתי“. “אביך היה השיח‘ הידוע סעיד אבן חמדאןירחם השם על נשמתושכל המדבר סגד לוחבל שנפטררק לפני כחודש הקמנו מצבה גדולה מעל קברו“.השיח‘ שלף את השיבריה‘ (פגיוןשלולחץ על גרונה וחזר על השאלה: “מי אבי“? “בני האהוב – אילו לא הייתי עושה את אשר עשיתילא היית בא לאוויר העולם, ‘אבוך מא כאן ינפע‘ (אביך לא הביא תועלת – כלומרהוא היה אימפוטנט). השיח‘ חזר לחדר האורחים וצעק: “מדוע אמרתם שאני אבן חראם‘?” האחים הסתכלו זה בזהומחמד אמר: “אדוני השיח‘, כאשר אורחים באים למאהל מסויםמקובל שהמארח יהיה נוכחוככל שרבים יותר האנשים הבאים ומצטרפים למאהלכך עולה כבודם של האורחים ושל המארחאתה לא ארחת אותנואתה כלאת אותנורק מי שאינו בן אביו מסוגל לנהוג כך.”

השיח‘ בלע את רוקו מדועבעצםהגעתם לכאןלא בעל הגמל שכנע אתכם לבוא“. “בעל הגמל האבוד רק שימש לנו מורה דרך” אמר חוסייןהם סיפרו לשיחסמירשאביהם לפני מותו חילק להם את רכושו ואמרשהמפתח לפשר דבריו נמצא בידי שיח‘ סעיד אבן חמדאן.

מאבי המנוח למדתי הרבה“, אמר שיח‘ סמיר ופתר את חידתם: “הרכוש הצהוב הן הכבשיםהרכוש הירוק הם השדותהרכוז הצהובאפור הם הגמליםוהרכוש הלבן הוא הכסף במזומן.

גיבורי הסיפור הזה היו פעם חלק בלתי נפרד מן הנוף עליו אנו משקיפיםכיום שונה במקצת ההרכב האנושי בתוך הנוף הזה – גם אנחנו הצטרפנו אליואבל רק מעטים בקרבנו הפכו לחלק ממנו ורק בודדים הפנימו אותו כמו נטע.

ולפני שאסיים רק אומר שאנתרופולוג חברתילאחר שלקט את חומרי הגלם למחקריועושה להם ניתוח שכלתני ומגיע למסקנות מדעיותלא כך האנתרופולוגית שלפנינו שהתוצאה של מחקריהההתבוננות המקיפה והיסודית שלה בטבע הניבה פרות רוחניים שנועדו להעשיר את הנפש.

ולסייפאאגלה לכם עוד משהו משותף שיש ביני לבין נטעשרק כמה אנשים מן הנוכחים כאן יודעים אליו – זוהי תכונה הנקראת שובבותאצל נטע שובבות זו היא בודאי חלק מן ההעזה והאסרטיביות שמניעה את הכשרון ואת הדמיון שלהנטעהמשיכי בדרך זו ואנחנו כולנו בצפיה לתערוכה הבאה.