מבוא לקטלוג 1997

אני רואה בכל דבר את הזרימה שלו, גם אם יהא זה הדבר ה"דומם" ביותר. גם בסירות הניצבות דומם על החוף אני חשה בזרימה העוברת מבטן האדמה דרך התרנים המתרוממים למעלה, משל היו אנטנות המעבירות את קולות הטבע: היום הן כאן - וכעבור זמן, תהפוכנה למשהו אחר יש משהו מסתורי, מרתק בתהליך הזה. שום דבר לא נשאר כפי שהיה, ובעצם הניסיון לתפוס ולהנציח רגע מסוים יש משום ניגוד, היות והדימוי עצמו השתנה עוד לפני שעלה על הניר.

תנועה, זרימה של דברים במובן הרחב ביותר מעסיקות אותי הרבה בשנים האחרונות. ההשתנות המתמדת, המחזוריות והניגודים ביניהם. זה יכול להיות בד מרחף על גופה של רקדנית בעת ריקוד, תנועה של עננים, צפור במעופה, נהר זורם, או שדה מעובד המשתנה יחד עם עונות השנה והזמן. כל אלה מהווים עבורי גירוי מתמיד ומספקים מקור לא אכזב לדליית דימויים מרתקים ההופכים כסמלים לחיים עצמם - למה שקורה לנו כבני אדם ולטבע הסובב אותנו. בקטלוג הנוכחי יש מספר סדרות ובכולן עובר כחוט השני אלמנט התנועה, הזרימה בלתי תלוי בדימוי שבציור. ציירתי וכתבתי על הנושא לא מעט והוא ממשיך להעסיק אותי, אם כי בכל פעם, בצורה אחרת ומזווית שונה.

 

נופים ריתקו אותי מאז ומתמיד. לצבעים בטבע יש השפעה מאד חזקה עלי ובכוחם של מים ושמים לשנות את מצב רוחי מקצה לקצה. המרחבים הפתוחים מציתים את דמיוני, בעלי הכנף במעופם תמיד יצליחו למשוך את תשומת לבי והם גם מהווים לאחרונה דימוי מאד חזק ודומיננטי בעבודותיי.

אני רושמת, מציירת וכותבת לא מעט ספורים על בעלי כנף, בחוץ, בטבע, בסביבה הטבעית שלהם. היכולת המופלאה שלהם לעוף, לפרוס כנפיים, לראות את הדברים ממרחק, ממעל, מזווית אחרת, הן זורמות עם הרוח ושואבות את כוחן מהיותן יחד בלהקה. הן חשות בדיוק מתי עליהן לנדוד הלאה ובדיוק מתי לחזור לאותו מקום, דור אחר דור, בדבקות, בהתמדה, על פי חוקי המחזוריות שבטבע. הן ניצבות על עצים גבוהים, עמודי חשמל, גגות של בתים, צופיות, זהירות, רחוקות ויחד עם זאת קרובות , אך תמיד כאילו מעל לכל. החופש שלהן והמרחבים העומדים לרשותן עומדים בניגוד חריף לסכנות האורבות להן לאורך כל הדרך.

אני מוקסמת מהן ולעתים אני חשה שכאשר אני מציירת אותן אני מתקרבת אליהן במקצת. בעודי מנסה לתפוס את מעוף הציפור ולהקפיאו ולו לרגע בתוך הציור אני יודעת כי היא ממשיכה לעוף - ועבורי היא הופכת לסמל מרתק לעקוב אחר הצפרים הקטנות החבויות בתוך השיחים, יונק הדבש, חוחית, צופית, הן זעירות כל כך ומלאות אנרגיה. אני אוהבת לצייר אותן על גבי פלטות קטנות במיוחד.

 

לאחרונה התחלתי לעבוד יותר על מיניאטורות, הן גורמות לי הנאה רבה. אני מתייחסת אליהן כאל תכשיטים וזה גם מחזיר אותי לתקופה בה יצרתי תכשיטים בטכניקת הפיליגרן העדינה והמורכבת. אני בוחרת עבורן דימויים האהובים עלי במיוחד. ארונית קטנה עם צנצנות ישנות וזעירות, שער ציורי קטן ונסתר, ספסל בודד עטוי עלי שלכת זהובים, פריחה קסומה ועדינה על ענף הנראית בעצמה כציור יפאני או צפרים קטנטנות שהצלחתי לרשום ברגע קסום, כאשר הן לא הבחינו בנוכחותי הקרובה...

מסביב, העולם כולו דוהר קדימה במרוץ בלתי נלאה אחר הישגים חדשים ונועזים -וזה טוב כי אי אפשר לעמוד במקום. הקדמה מגיעה אם נרצה או לא, אבל מן הראוי מדי פעם לעצור לרגע, להתבונן מסביב, להסתכל גם על הדברים הקטנים מאד, שגם הם משמעותיים, להווכח כי ישנם דברים שלא משתנים בעצם השינוי שבהם, הם ממשיכים לזרום בנתיב ובקצב שלהם ואין זה משנה מה אנחנו מנסים לעשות מסביבם. לעצור לרגע - את המרוץ המטורף לעתים, לחפש, לחשוב ולהסתכל פנימה........