לאן דוהרים הסוסים

מעיינות יצירתה של נטע הם בלתי נדלים ובנוסף לעושר הדימויים עומד הצופה ומשתאה
למראה הרמה הטכנית הגבוהה של עבודותיה . בכל טכניקה בה היא משתמשת נכרת
מקצועיות רבה ושליטה.

בתערוכה זו בחרנו להציג עבודות החל משנת 1984 עד 2002 - תחריטים והדפסי מחשב.
כניסתה של נטע לעולם המחשבים, בשנת 2000, כוללת גם עבודת וידאו שנעשתה בשנת
2003 ומהווה חלק מהתערוכה.

נטע עובדת בסדרות, צורת עבודה שכל אמן העוסק בהדפס פועל בה... זהו סוג של קצב, או
דפוס חשיבה, המשתלט על האמן ואישיותו במהלך הזמן. מבחינה זאת ניתן להבין את
התערוכה של נטע הנותנת ביטוי בסידורה לחשיבה בסדרות.
בנינו את התערוכה בחלל האולם כמו בצל בעל גלדים שיש לקלפו מבחוץ פנימה. התערוכה
כוללת סדרות של עבודות אשר נעשו במהלך כעשרים שנות יצירה. העבודות מוצגות
במקבצים של סדרות כקליפות המתקלפות ומתגלות אחת אחר השנייה.

תחילת התערוכה היא מעטפת הגינה המרהיבה הנשקפת מבעד לחלונות הזכוכית אל תוך
האולם ומשתלבת בנושאי הסדרות: צמחייה וציפורים.
מעטפת ראשונה בתוך האולם; בשני הקירות המרכזיים : הציפורים – תחריטים והסוסים –
הדפסי מחשב
בקיר הזכוכית עם החלונות : זרימה – Fluid Dance ,סדרה של תחריטים.
בנישה השמאלית: יצירה של ווידאו ארט; המראה כיצד חלים השינויים על הדימויים אשר
הופכים אט אט למשהו אחר, למטמורפוזה.

בנישה השנייה מימין, תלויה סדרת תחריטים, עם דימויים מהטבע, בהם באות לידי ביטוי,
הזרימה והתנועה עליהן עובדת נטע בשנים האחרונות.
במעטפת החלק הפנימי של התערוכה : עצים, צללים, וצפרים. לצל של נטע יש משמעות
מטפורית רחבה ומופשטת, ואילו הציפורים, מסמלות את החופש, הנסיקה אל על,
ולמחזוריות החיים.

בתוך המעגל הפנימי של המעטפת, בגרעין התערוכה – תלויות שתי סדרות של ציורי
מחשב: חבר-מטמורפוזה, סככות – מטמורפוזה.
נטייתה המובהקת של נטע לספר סיפורים ניכרת לאורך כל דרך יצירתה. הסדרות החדשות
שצוירו באמצעות המחשב- הסדרות שבגרעין התערוכה : חבר-מטמורפוזה, סככות-
מטמורפוזה, מכילות כל אחת את הספור כחלק מהיצירה. לעומת זאת בתחריטים המוקדמים,
כל יצירה מהווה סיפור בפני עצמו, המתקשר בסופו של דבר לרעיון הכללי.

בעזרת המחשב מצאה נטע דרך חדשה לביטוי החוט הסיפורי, ספור הבנוי מאסוציאציות.
בסדרה של הסוסים (הדפסים - ציורי מחשב) אנו רואים סוסי-קרוסלה משוחררים מתוך סיפור
שעדיין לא נכתב...סיפור שכולו אוסף אסוציאטיבי של דימויים הנמצאים בדהירה מסחררת.
המצב בו נמצאת נטע ביחסיה עם יצירתה, מזכיר את היחסים בין פינוקיו וג'פטו, או הבובה
קופליה וקופליוס יוצרה, מ"סיפורי הופמן", אופרה שאופנבך לא הצליח לסיימה. החשש
האמיתי הוא להתאהב בטכניקה או בתוצר שלה, ולאבד את השליטה על היצירה. נטע
הצליחה להמשיך וליצור יצירות חדשות, תוך ניצול ושימוש בטכניקה החדשה.

נטע שולטת היטב במדיה הדיגיטאלית, ובציורי המחשב שלה, העניקה לדימוייה הישנים –
חדשים, חופש. פלטת הצבעים שלה התעשרה בצבעים וגוונים חדשים; הציפורים,סוסי
הקרוסלה והצמחים אשר חלקם הפכו לסככות צבעוניות, נענו לקריאת היוצרת והחלו לרקד...
והדימויים הצבעוניים מרחפים בחלל. הסיפור של כל דימוי והשינויים שהוא עובר, יוצרים את
סדרות המטמורפוזה. הנושאים העוברים כחוט השני בתחריטיה – הזרימה, התנועה,
המחזוריות, ממשיכים להופיע גם בציורי המחשב. הטכניקה הדיגיטאלית מאפשרת בהינף יד
לשנות צבעים וצורות, בניגוד לעבודה המאומצת והמורכבת מאד של טכניקות התחריט.
אך לאן דוהרים הסוסים? איך תתפוס נטע רסן על שלל הדימויים ולאיזה כיוון היא תוביל
אותם? ובעיקר - מי ומה תפגוש במסע חדש זה? הרסן בידיה, הסוסים כבר דוהרים.,,, לאן?